דבורית לוי

טפול בהבעה ויצירה (הקרוי גם טיפול באומנויות) הנו טפול פסיכותרפוייטי המשתמש באמצעי ההבעה השונים והמגוונים כדי לאפשר ביטוי אישי, בדרך שאיננה דווקא רק מילולית, את קשייו, עולמו הפנימי, יכולותיו וכוחותיו של המטופל.

הטפול נעזר לשם כך, באומנות פלסטית, תנועה, מוסיקה, משחק,  סיפור, דרמה ומשחקי תפקידים דמיון מודרך ועוד.

במרוצת השנים תפס הטיפול בהבעה ויצירה תאוצה ומקום חשוב בעבודה עם ילדים, גם בתוך בתי הספר. 

לפיכך:

בעבודה עם ילדים ונוער, משלב התהליך הטיפולי, , מרכיבים מהתפיסה הטיפולית, יחד עם מרכיבים נוספים מהתפיסה החינוכית, ומהגישה הקוגניטיבית התנהגותית (CBT ) וכך נוטל הטיפול ב"הבעה ויצירה"  חלק בחינוכם הרגשי של הילדים המטופלים. 

הם לומדים להכיר את רגשותיהם ואת המצבים בהם מתעוררים הרגשות. 

אחת ממטרות  הטיפול היא, לעזור למטופלים למצוא דרכים לבטא את הרגשות ובכך לנווטם לכוונם ולאזנם. 

כמו כן, יש בעצם עשיית האומנות עצמה, אלמנט מרפא, מווסת ומרגיע, כפי שאמר אחד ממפתחי הגישה – שון מכניף – "האומנות היא הריפוי".

חינוך וטיפול הינן שתי דיסציפלינות שונות במהותן, ולכן נחוצה הדרכה ודיאלוג עם הורי המטופל לאורך התהליך הטיפולי ובמקרים מסוימים מתקיימים גם מפגשים דיאדים וכן הדרכת הורים בגישת התרפיה בהבעה ויצירה.